top of page
להרפות, לשמוט, להאט
שמיטה / סיון הר-שפי
הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה
נַרְפֶּה וְנֻפְקַר לַזְּרָמִים
לֹא בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם לַתְּלָמִים
נִתֵּן לָהּ לְקַלְקֵל אֶת הַשּׁוּרוֹת
בַּהַתְחָלָה נִתֵּן לָהּ מְנוּחָה
הרפיה
מהי הרפיה? ומה יש בה המביא את האדם לידיעת ה'? ומה הקשר לשנת השמיטה הקרבה?
הרפיה היא תנועה בנפש- המשחררת את האדם מאחיזתו במציאות ונותנת פתח להתרחשות חיצונית לפעול בעולמו.
הרפיה היא ריחוק- על ידו מברר האדם את טיב הקשר בינו ובין מה שנאחז בו קודם.
הרפיה היא לימוד- המברר את היחסים, מאזן, מכניס לפרופורציות, מאפשר להסתכל על התמונה בשלמותה.
הרפיה היא התאמה- תיאום כוונות בין האדם- עולם- קב"ה.
הרפיה היא ענווה- על ידה האדם מבין שלא בהכרח הוא השולט על המציאות, יש כח גדול יותר שהאדם חלק ממנו.
הרפיה נוסכת בטחון על פני המרפה- אולי כאשר מתפנה מקום בתוכנו יש לקב"ה מקום להיכנס...
וזה מקור הבטחון הכי ענק שהאדם מסוגל לחוש!
שנת שמיטה כשמה כן היא מרגילה את האדם לשמוט- לשבות- להרפות... להזכיר לאדם שלה' כל הארץ ושהאדמה לא שייכת לנו.
" בשנת שמיטה- האדם "גולה" מעל אדמתו למשך שנה תמימה... פורש מענייניו היומיומיים לעניינים שבדרך כלל אין לו פנאי לעסוק בהם... לוקח צעד אחורה, מתבונן." הדס מלינק
יִפְּלוּ כַּפְתּוֹרִים, יַעֲלוּ פְּרָחִים לְלֹא מְבוּכָה הִיא תֵּינִיק אוֹתָנוּ מִדְּבַשׁ הֶחָלָב. הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה כְּבִשְׁנַת שִׁכְחָה מֵכִין אֶת עַצְמוֹ בָּעֹמֶק חֲקַל תַּפּוּחִין.
אַחַר כָּךְ נַעֲבֹד בָּהּ שָׁנִים כְּיָמִים אֲחָדִים הָעֵשֶׂב יַעֲלֶה פֶּרֶא הַחַיָּה תִּרְבֶּה הַמַּיִם יִשְׁתַּגְּעוּ וּמַעְיָן יִפְרֹץ בַּבַּיִת בַּסָּלוֹן, לְעֵינֵי כֹּל.
"אמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, פרשה ז', א')
"הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים" (תהלים, מ"ו, י"א)
האטה
אנו חיים בתרבות המקדשת את היעילות וההישגיות, ככל שאנו מספיקים ביום, אנו מוערכים יותר.
" אם היה רק אפשר להוסיף עוד שעה ליום" נאנחים האנשים בעייפות.
עם זאת סקרים רבים מעידים כי יותר ויותר אנשים מבקשים להאט את קצב החיים שלהם, מבקשים יותר זמן עם המשפחה, בטבע ועם עצמם.
בספרו המרתק של עמית נויפלד: "ההיסטוריה של המהירות", הוא מתאר כיצד לא רק בניגוד למה שחשבו בתחילת המהפכה התעשייתית שהמכונות ישחררו את האנושות מעולה של העבודה, ותתפתח תרבות של רוח, הנאה זמן לגוף ועוד, כיום ברור לכולם שהטכנולוגיה לא שחררה את האדם אלא היא כבלה אותו לסטנדרט חדש של יעילות.
"במקום ליהנות מהשפע, אנחנו מצויים במרדף מתמיד אחרי עוד. במקום לעצור לרגע ולנסח מחדש את המוטיבציה הבסיסית לבחירות שאנו עושים, אנחנו שועטים קדימה בלי לשאול שאלות. בדרך, אנחנו מפספסים את כל מה ששווה לחיות בעבורו, את כל מי ששווה לחיות לצדו." (עמית נויפלד)
אם נאט לא רק שנאפשר לעצמנו זמן איכות עם עצמנו וסביבתנו, להאטה יש משמעויות נוספות הקשורות לצריכה מופחתת, לפחות נסיעות ובעקבות כך פחות זיהום אוויר, לשיקום מערכות היחסים שסביבנו, משמע בהאטה יש תיקון נפשי, אקולוגי וחברתי. שנת שמיטה היא הזדמנות נהדרת להתרגל להאט- לעשות פחות, להספיק פחות, להיות יעיל פחות.
"וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ."
(בראשית ב', ט"ו)
שמיטה
אז אם זה כל כך טוב למה כל כך קשה לשמוט?
עם כל היופי והטוב ששנת השמיטה מאפשרת לנו, שנת השמיטה מעולם לא הייתה קלה ליישום. גם מבחינה מעשית, חז"ל ואחר כך רבנים מתחילת הישוב המתחדש בא"י חיפשו פתרונות הלכתיים שיאפשרו להתקיים מבחינה כלכלית בשנת השמיטה כגון תקנת הפרוזבול או התר מכירה ובכך ניטרלו חלק מהמשמעויות שלה. גם מבחינה פנימית קשה לאדם להתחיל מחדש, להרפות, לשנות הרגלים, לעצור ולהביט.אולי דווקא משום ששנת השמיטה טומנת בחובה את האפשרות להשתנות , קשה לבחור באמת לקיים אותה. אנו מאמינים כי דווקא היום בחברה המהירה, בה הכל משתנה מהר אבל לא ברור , בחברה הטכנולוגית , המנותקת מקצב הטבע והאדמה, בחברה בה כל ילד יודע לפתוח דף בפייסבוק אבל מעטים יודעים לטמון זרעים באדמה, חשוב ליצר זמנים של פסק זמן, בהם אנו שומטים את המרוץ המהיר ומאפשרים להיות בהווה ולחשוב על המחר.
bottom of page